״ס' הייתה המטופלת המלווה הראשונה שלי. כל שבוע נפגשנו לשיחה. עם הזמן ס' סיפרה לי שהיא כתבה את תולדות חייה – מה שהיא רוצה שהממשיכים אותה ידעו – בעברית אבל בפונטיקה ברומנית.
״מה ניתן לעשות?״, שאלה.
״להעביר קודם לכתב עברי״, הצעתי לה. ״תבדקי מול הנכדים והנינים שלך מי פנוי למשימה זו״.
אף אחד לא היה פנוי.
במשך חצי שנה, ס' הכתיבה לי את מה שהיא כתבה. בין השורות המון מילים שלא נכתבו, צחוקים, בכי, התרגשויות ויחסי אמון שנרקמים בינינו. את הקובץ מסרתי לבתה (שעובדת בבית אבות בו אמה הייתה גרה).
ס' נפטרה לפני שנה, שבועיים אחרי נישואי נכדתה. היא נכחה בטקס על אף הקשיים.
השנה, המשפחה הפיקה חוברת לזכרה. בנוסף לתמונות החוברת מכילה את תוכן הקובץ שס' הכתיבה לי. בהקדמה המשפחה מודה לי מקרב לב. אני מרגישה חלק מהמשפחה… כל כך התרגשתי!
