לראות את האדם שמאחורי הזקנה
הכתבה הבאה מתחילה בסיפור של שרה וינשטיין. שרה משמשת כ"תומכת איכות חיים" (SCP) בפרויקט "מעלות" מטעם עמותת "גישה לחיים".
"ההכרות שלי עם המטופל החדש במחלקה הסיעודית של נווה עמית רחובות מתחיל מהפניה של אחת האחיות שהגדירה את בוריס (שם מלא שמור המערכת) כמקרה של בדידות מצבית . בוריס, איש שקט, בן 68, חולה במחלה כרונית סופנית. משפחתו הקטנה (אשתו ובתו) נוהגת לבקרו פעמיים בשבוע. רוב הזמן הוא לבדו, יושב בכיסא גלגלים וממעט ליצור קשר עם סביבתו. ניגשתי לבוריס והצגתי את עצמי. התעניינתי בשלומו, שאלתי שאלות כלליות וניסיתי ליצור שיחה ראשונית שתאפשר לי להכיר אותו .בוריס מאן לשתף פעולה. תשובותיו היו קצרות ופורמליות.
–האם אני יכולה לעשות בשבילך משהו לפני שאני הולכת? אולי כוס מים או תה?
–לא. תודה – הוא ענה.
– אוכל לבקר אותך שוב בעוד כמה ימים?
– בוריס נראה מתלבט… כן. לא חשתי שתשובתו משקפת רצון אמיתי.
אחרי כמה ימים חזרתי לחדרו של בוריס. הוא ישב בפינה הרגילה וצפה בטלוויזיה. איש רזה, בכיסא גלגלים, מכוסה בשמיכות. התעניינתי בשלומו וקיבלתי תשובה מתחמקת: – "רגיל. כמו בכל יום". התיישבתי לידו מבלי שהוזמנתי
–במה אנחנו צופים? שאלתי. בוריס הסתכל עלי במבט מופתע וחשדני , הוא מעדיף את ערוץ המדע. ישבנו וצפינו יחדיו. מדי פעם שאלתי שאלות הקשורות לתוכן התכנית וזכיתי להסברים קצרים. לפני שנפרדתי ממנו שאלתי האם הוא צריך משהו ונעניתי בשלילה. בשבוע לאחר מכן נכנסתי לחדרו של בוריס, הפעם, מצוידת בכיסא ומיד והתיישבתי לידו מול הטלוויזיה. בצאתי מהחדר שאלתי: האם אני יכולה לעזור לו במשהו. בוריס מיד ענה שישמח לכוס תה. עברו חודשיים עד שבוריס התרגל לביקורים שלי. מדי פעם חייך, מדי פעם קיטר, בעיקר על תכניות בטלוויזיה, אבל בשלב הזה היה כבר ברור שהוא לא רק "התרגל" אלי אלא אפילו שמח לראות אותי ולהעזר בי לבקשות קטנות. במפגשנו לפני שבוע בוריס שיתף אותי בשאלה (הנפוצה ביותר בתחומנו) שהטרידה אותו: "למה זה מגיע לי"!? הוא הסביר שעד לא מזמן היה בריא לגמרי ולא הכיר את הרופאים כלל, לכן הוא לא מבין איך ממצב של גבר בריא בגיל שנחשב ל- "40 החדש" התדרדר למחלה קשה, והפך ל נכה.
בתשובתי הסברתי שלאורך כל ההסטוריה של האנושות, רבים וחכמים חיפשו תשובות וציטטתי ממקורות תרבות שונים. הטלוויזיה נותרה דלוקה, אך ברקע, בעוד אנחנו משוחחים שעה ארוכה על תפיסת החיים והמוות בתרבויות ומסורות השונות. היה נדמה שהוא סופג כל מילה בהתלהבות. נוכל לדבר על זה כל פעם שאת מגיעה? שאל בוריס. שיקפתי לו את השינוי שלפי דעתי חל בו ובתשובה חיוך רחב התפשט על פניו .
סיפורה של שרה הוא סיפור אחד מיני רבים הבא לידי ביטוי בעבודתם של "תומכי איכות החיים". התומכים פועלים בשנתיים האחרונות בהצלחה בתוכנית "מעלות " בכל רחבי הארץ מצפת בצפון ועד אשדוד בדרום.
"מעלות" – מטמיעה את שלושת מרכיבי היסוד באיכות חיים: גוף, נפש ורוח בטיפול בזקן ובחולים במחלות קשות. התוכנית מיועדת למחלקות במטפלות במחלות מסכנות חיים ומוסדות גריאטריים. בשנתה הראשונה ממומנת התוכנית במלואה על ידי תרומות בין היתר מנדיבותן של קרן דליה ואלי הורביץ, פדרציית ניו יורק וקרן משפחתית שביקשה להשאר בעילום שם.
תוכנית 'מעלות' מציעה מודל המושתת על דו"ח Dying in America ועל מחקרים המוכיחים קשר ישיר בין תחושת איכות חיים טובה לבין חוסן רוחני ונפשי בקרב בני הגיל השלישי וחולים. המודל מציב לצד צוות מקצועי במוסד, 'תומך איכות חיים' בעל מומחיות, הסמכה והכשרה בת 800 שעות (בנוסף לפרקטיקום) בליווי רוחני ישראלי.
התומך, פועל בשלושה מעגלים: במעגל הראשון נפגש התומך עם בני הגיל השלישי, מקיים איתם שיחות אישיות ומפגשים. זאת, במטרה להעצים את קיומם ולתת להם תקווה מתוך ועל אף מצבם. במונחים פשוטים תפקידו לסייע להם להיות מודעים לקיומה של "השמש". היא שם גם אם "ענן גדול" מסתיר אותה. אחת מהעובדות הסוציאליות בבית אבות במרכז הארץ בה פועלת התוכנית הסבירה זאת כך- "הקשר שלי עם התומכת הוא קריטי ויום-יומי, שיתוף הפעולה ביננו מאפשר לנו לעשות תהליכי עומק שאין שום אפשרות שהיינו יכולות להשיג בלעדיה"!
במעגל השני התומך פוגש את בני המשפחה אשר לא הוכשרו ל"תפקידם החדש" כ- care givers. שגרת חייהם השתנתה בעקבות מצבו של יקירם. התקשורת ביניהם חווה שינוי ומתח, לעיתים הם חסרי אונים מול סבלו. התומך, מציע שיחות אישיות וסדנאות שפותחו ב"גישה לחיים" בנושאים מגוונים כגון: תקשורת, התמודדות עם האובדן הצפוי ועוד.
במעגל השלישי התומך משתף פעולה עם כל נותני השירות במוסד, מעביר מיידעים אשר יסייעו לצוות במתן טיפול העולה בקנה אחד עם ערכי הדייר, מטרותיו, רצונותיו ובקשותיו. בנוסף, הוא מציע סדנאות/הרצאות שפותחו ב"גישה לחיים" ומיועדות לצוות הרב מקצועי. הסדנאות מתמקדות בכלים להתמודדות עם תהליכי הפרידה, בשורה קשה, מתן לגיטימציה לרגשות העולים במפגש עם הזקן, שאילת שאלות, הקשבה עצמית והקשבה פעילה. היטיבה לתאר זאת מרפאה בעיסוק בבי"ח סיעודי בדרום –"הפגישות עם התומך עזרו לי להרחיב את התפיסה האישית שלי כלפי הקושי שבמצבי משבר לקבל גם את הגרוע מכל כחלק מהחיים. בעייני כמטפלת זו מתנה שמאפשר לי להיות יותר נינוחה בקשר שלי עם החולים הקשים וכן מאפשר לחולים עצמם ולבני משפחתם לקבל את הנושא ולהתייחס אליו בדרכים אחרות.
